לאחר התמודדות עם גשם/רוחות הגענו לחוף ולמזג אוויר חמים ונעים. עירות קטנות ופשוטות לאורך הים, שמלא במפרצים, שבהם חלק מהחופים עם חול לבן ודק (כמו בתמונות) וחלק פראי וסלעי.
נסענו מעט צפונה, והגענו למפרצים בהם הסלעים הם בעלי גוון אדום, מה שנותן מראה מדהים בכל שעות היממה. סלעים ענקיים, מכוסים בגוון אדום, שחלקו נובע משכבות גיאולוגיות וחלקו מפטריה. השילוב בין ים כחול בגוונים שונים, חול לבן וסלעים אדומים/חומים - הוא מופלא.
בילינו יום נחמד בשיטוט בין המפרצים השונים, המקומיים מתנחלים פה בכל פינה, מצויידים להפליא. חלקם עם קראוונים מאובזרים וחלקם פשוט עם אוהלים.
ולמה המפרצים נקראים כך? כרגיל כאן יש שני הסברים:
צבעם הכתום של הסלעים: זהו כנראה שילוב של חזזיות עם מתכת כלשהי בסלעים, או:
כשהגיע לכאן אנגלי ראשון הוא ראה מהים שריפות רבות: ככל הנראה נהגו האבוריג'ינים לשרוף עשבייה ושיחים כדי למנוע שריפות גדולות יותר, ולכן נקרא האזור על שם השריפות.
לנו זה פחות חשוב -ונשמח במראות המדליקים:
בערב, ניסינו למצוא פינגווין ננסי שעולה מן הים רק לאחר חשיכה. מצאנו שניים (ממש מרחוק ) ועוד שני גוזלים.
Comments