צפונית ל Perth שבמערב אוסטרליה משתרע לו שובר גלים טבעי, קרוב למדי לחוף. הוא בנוי מאלמוגים ומהווה שובר גלים המגן על החוף ויוצר מרחב ימי מיוחד. לפני שתירדמו לנו ותעברו לקרוא ynet, נספר לכם על כמה ימים מיוחדים שהיו לנו בצפונה של התופעה, בעיירה שנקראת Ex Mouth.
הנסיעה לשם קשוחה: מדובר במדבר, 35-40 מעלות, כבישים אינסופיים ישרים בנוף מונוטוני של שיחים נמוכים ומיעוט בני אדם וחיות אחרות.
יצאנו לדרך לאחר טבילה בחופים של הקצה הדרומי של הריף, והגענו לעיירה בצהרי היום. דמיינו, בית שאן דוברת אנגלית, מעט מאוד אנשים מסתובבים בחוץ, ובגדול כולם משוועים לקצת רוח.
יצאנו לאורך הים, וביקרנו בכמה מהחופים. ביציאה מהעיר שדה אנטנות שבהמשך מתגלה כבסיס תקשורת אמריקאי עם צוללות המשוטטות באוקיאנוס ההודי. המיים צלולים וכחולים-ירוקים, ברקע רעש של גלים המתנפצים על הריף, וסמוך לחוף שלל דגים, צבי ים, ווריאציות של חתולי ים שסיכמנו איתם על התעלמות הדדית.
תרגלנו מעברים מהירים לבגדי ים, טבילה במיים עם משקפת ושנורקל, ומקלחת זריזה בקראוון להפגת החול והחום.
לעת שקיעה עלינו לגבעה הצופה על האזור כולו ובראשה מגדלור ובסיס של אנטנת מכמ ישנה שנשארה מימי מלחמת העולם השניה. גם המגדלור כבר לא איתנו: המקורי נהרס בציקלון לפני כעשרים שנה, והנוכחי נבנה מחדש לזיכרו.
שבנו אל חניון הקראוונים הריק למדי, אכלנו משהו וצנחנו לשנת הלילה.
למחרת השכמה מוקדמת לצורך התייצבות ב 0700 בנקודת איסוף ממנה יוצאים לשיט ושנירקול בעקבות כריש- לוויתנים.
האירוע מתוקתק לעילא, וכולל תדריכים אחדים, מבחן מעשי ביכולות הירידה למיים, שחייה, וכד'.
אחרי כל אלה משוטטים בים וממתינים להכוונה של מטוס קל. כשהוא מאתר את הדג העצום הזה הוא מכווין את הסירות לאזור. אנחנו מצווים לסגור את חליפת הצלילה, לנעול סנפירים, לשים מסיכות וברגע מתן האות לצאת אל המיים, להסתדר בשורה על פי הנחיות המדריכה, וברגע שהלוייתן חולף על פנינו - להתחיל לשחות אחריו.
זה לא פשוט לעכברי יבשה כמונו, אבל המראה מדהים. היצור הוא צעיר באורך כשבעה מ', שוקל כמה טונות ולא סופר אף אחד ממטר.אנחנו רודפים אחריו והוא עושה עצמו מתעלם, (או בעצם לא ממש שם בכיוון שלנו...) עד שהוא משתעמם וצולל למעמקים.
בשלב הזה אנחנו שבים לספינה ומחכים לפעם הבאה. אחרי כמה סיבובים כאלה אנחנו מתעייפים והלוויתן משתעמם ונוסע הלאה. הוא מגיע לכאן מידי שנה עד הגיעו לגיל 25 (מתוך 150!), ואז עובר לבריכה של העמוקים באזור סרי לנקה. אף אחד לא יכול עליו, פרט ללוויתן האורכה, שנכנס תחתיו, הופך אותו על הגב, ואז הוא נותר כך חסר אונים עד לקיצו.
אנחנו ממשיכים בים, רואים מנפלאותיו ובהן להקת דולפינים משתעשעת, חתול ים ענקי ועוד ועוד.
שבנו ליבשה ולעיירה, עייפים אך שמחים שיצאנו להרפתקה.
למחרת יצאנו שוב לדרך הים, בכוונה לטייל ברגל בערוצי הנחלים הנשפכים אל החופים היפים. הלכנו באחד שכזה, ואפילו הספקנו לראות וולאבי שחור המיוחד לאזור הזה. הדרך לא קשה, אבל החום עושה בנו שמות.
טבלנו שוב בים וביקרנו בכמה חופים, ופרשנו למנוחה קצרה, אחריה יצאנו שוב לאותו האזור לצפות באתר הטלה של צבי ים. הביצים כבר הוטלו ואנחנו מחכים לבקיעתן ולמירוץ של הצבים הצעירים למיים.יחד איתנו ממתינים שחפים השולים את הצבים הצעירים ובולעים אותם תוך כדי מעוף. על פי הידוע, צב אחד מ 1000 יצליח להגיע למיים ולהפתח.
על החוף ניצבים כמה אנשים המקווים למנוע את הטבח, או לצפות בשקיעה.. כי הרי ברור שמייד שכשילכו ייתחדש הטבח.
ראו בתמונה אחד מדפוסי העקבות, שהרי לכל סוג של צב טביעות רגליים משלו. מזל שהשחפים לא יודעים את זה.
אתם נראים ממש מותשים מהחום!! הקיץ הישראלי יראה לכם קלי קלות אחרי המידבר האוסטרלי. אולי כולנו צריכים לבקר שם כדי להפסיק לקטר על החום הישראלי..😍