אז למה לי טסמניה עכשיו?

טסמניה מציתה את הדימיון.

אם לוקחים הרבה תנופה וקופצים דרומה, מגיעים ישר לאנטארטיקה. זה לא מיקרי, כי היא היתה פעם מחוברת לשם, וזה גם לא נעלם ממגלי ארצות וחוקרים מפורסמים. היא מדינה באוסטרליה, אבל מצאנו בה פשטות וחמימות גדולים אפילו מאלה שפגשנו ב"יבשת" האוסטרלית. הבריטים עשו עליה סיבוב רציני, וריכזו בה אסירים בכמה דרגות כליאה (לא קשורות לחומרת הפשיעה, כמובן), שסייעו במפעלי תיעוש כמו כריתת עצים, בניית אוניות ועוד. כנראה ששינו כאן את הנוף, לא פחות מכפי שעשו בצפון סרי לנקה כשכרתו יערות והפכו את האדמה שלהם למטעי תה.

מה שיפה כאן זה שהטבע חידש את עצמו, כנראה לא למה שהיה לפני המפגש הזה, אבל יש כאן יערות גשם, מפרצים טבעיים מדהימים, חיות וציפורים, ובעיקר אנשים שמתארים את התקופה הבריטית כ"זמנים בהם היתה מודעות פחות לשימור הסביבה". הם מאוד גאים באזורים שזכו להכרה כאתרי מורשת עולמיים של טבע, כי רק שם קיימים אתרים שקיבלו את הציון 7/10 המשלב ייחודיות של חי, צומח, דומם והיסטוריה אנושית (אבוריג'ינית).

יש כאן שלושה מינים של חיות כיס: וולבי, שד טסמני ו-וומבט. השד הטסמני נלחם במחלה גנטית (נראה שמתגבר אט אט), וכך נותרת קרקע פוריה לפריחה של הסוגים האחרים.

יש כאן גיאולוגיה מרתקת: אזור הררי קדום מאוד, עמקים-אגמים ונהרות שעוצבו בתקופות קרח, וחופים מכוסי חול לבן בוהק או סלעים בצבע כתום עז.

אז מה עושים פה?

פרט לעיר הבירה, טסמניה אינה מקום למי שאינו מעדיף טבע על פני נופים עירוניים. אז אם אתם מאלה - חכו לפוסט הבא, כאן לא תימצא לכם מטרה לטיול הבא. אם טיולים בטבע הם כן הקטע שלכם, תשמחו לדעת שעשינו כאן כמה וכמה מסלולי הליכה מהממים, הן באזורי ה-cradle mountain והן באזורים קרובים יותר לחופים.

חישבו על מסלול המביא אותכם לכמה מפרצים יפהפיים, כשביניהם מטפסים על גבעות והרים מיוערים; דמיינו שזכרתם לקחת ביגדי ים, ואתם לא מתעצלים להוריד את ביגדי ההליכה המיוזעים, לעלות על בגד ים ולטבול במיים הקרים, רק בשביל הקטע. ההליכה אחרי הפסקה כזאת מהנה, הלב מלא שימחת חיים ואפשר גם לראות חיוך מטופש נמרח על הפנים.