הוא גיטרה

החלטנו ללכת להופעה ובחרנו בג'אז מיצירות ג'ורג' בנסון. הזמנו כרטיסים, באינטרנט. מקום קטנטן, ישיבה מסביב לשולחנות - בערך 20 שולחנות קטנים, חשוך לחלוטין, חולקים שולחן עם אנשים אחרים.

ההופעה מתחילה בול בזמן - מדהים כשלעצמו.

גם כאן, כמו כמעט בכל מסעדה או באר, אתה ניגש לבר להזמין שתיה, ומביא אותה לשולחן - כמעט אין מלצרים. התשלום בזמן ההזמנה. אין טיפים…. יש מעט מאוד תנועה בזמן ההופעה, והקהל מכבד את הנגנים ונענה לבקשה (הרשומה על הכרטיס) לשוחח בשקט אם בכלל.

בלהקה שני נגני גיטרה, אחד מנגן בקונטרבס הרביעי מתופף.המתופף צעיר מוכשר, והמבוגרים נותנים לו הרבה מקום ופירגון. שני נגני הגיטרה נראים כחברים ותיקים המכירים זה את זה היטב, ומנהלים שיחה מוזיקלית נחמדה.

ולכותרת: אחד מהם הודיע שהם עומדים לנגן יצירה אחרת, שלא על פי התוכנית, לרגל אירוע מיוחד: הוא ניגן באותה הגיטרה בין 2007 ל 2020. בשנה זו (קורונה?) נאלץ למכור את הגיטרה בשל קשיים כלכליים ( ככה זה אצל נגנים, לדבריו). כמה ימים לפני ההופעה "שלנו" ראה מודעה המציעה את אותה הגיטרה למכירה. אתמול התאחד איתה, והוא מבקש שנשמח איתו. הוא ניגן כמעט סולו במשך 5-6 דקות, וזה הזכיר לנו את Billy Joel שר there's an old man sitting next to me making love to his tonic and gin. הוא והגיטרה ניהלו דיאלוג של פגישה מחודשת, והמוזיקה שהפיקו היתה נפלאה.