פגשנו את קפטן ג'ימס קוק בכמה וכמה טיולים. זה לא הבחור מפיטר פן, אלא מגלה הארצות האנגלי שהסתובב בגלפגוס, הוואי (שם לא הבין מה אמרו לו הפולינזים המקומיים וסיים את חייו), וגם באוסטרליה /ניו זילנד. אנחנו לא זוכרים אם הופיע בספר " מגלי עולם מפורסמים", אבל מאז שקראנו אותו בילדותנו המקצוע הזה של מגלי עולם נראה לנו בחירת קריירה ראויה מאוד.
כאן בניו זילנד , נותנים לו כבוד, קראו על שמו לאחד מההרים בראשם יש קרחונים משמעותיים. נאמנים לשליחות, יצאנו למסלול קצר שקרב אותנו למרגלות ההר (המסלול נקרא hooker valley).
משיקולי מזג אוויר, בחרנו לעשות את המסלול, יום לפני המתוכנן. כבר בכניסה סיפר לנו אחד ההולכים, כי זה היום הראשון מזה ארבעה ימים שאפשר לראות את ההר... בימים הקודמים ההר היה מכוסה עננים. אנחנו מודים על מזלנו הטוב ומתחילים לצעוד.
המסלול לא ארוך, אך מרתק: כבר בתחילתו נפגשים עם נהר שמנקז מי קרחונים. מיד כשנכנסנו לעמק, פגשו אותנו רוחות עזות שהיקשו על ההליכה, עד כי נאלצנו לעצור מידי פעם ולדון בשאלה הפיזיקלית מי עף יותר ברוח: מי ששוקל מעט, או מי שרחב יותר?
השביל עובר מצד לצד של הנהר על גשרים תלויים שמתנדנדים ברוח ותחת רגלי המטיילים. ככל שמתקרבים, נגלה ההר במלוא הדרו. השמש מאירה על הקרחון, הרוחות מתחזקות ומאיטות אותנו, אבל נאמנים לשליחותנו אנחנו ממשיכים בדרכנו. למזלנו הרב העננים שכיסו את ההר בימים הקודמים נדחקים עכשיו לצידיו, ואנחנו מאיצים לפני שייתחרטו וייתלבשו עליו.
השביל סלול ומסומן היטב, הרבה אנשים כולל משפחות עם ילדים קטנים, הרבה הודים, סינים,יפנים... וגם ישראלים. לאחר כשעה וחצי אנחנו מגיעים לקצה המסלול, אל בריכה שבה מיים, גושי קרח וסתם קוביות קרח שהתגבשו לצורות מקריות ומעוררות דימיון. קר מאוד כי הרוחות מנדפות קור מהמים הכמעט קפואים, אבל קשה להסיר את המבט מהטבע הסוער הזה
צילמנו, התבוננו, וברחנו החוצה באותה הדרך. כשהגענו לרכב ראינו שהענן מתיישב לו על ראש ההר, לאחר שחיכה בסבלנות לתום הסיור שלנו.
** רק כדי להבין כמה קר היה ... האם אתם מזהים את האנשים בתמונה:
Comments