יום מתוקתק באייבל טסמן

מה זה?

שמורת טבע בחלק הצפוני השמאלי של האי הדרומי. איזור רווי מפרצים כשביניהם גבעות מיוערות.

יצאנו היום ליום פעילות חביב ומהנה:

זה התחיל (מוקדם מידי) בהתייצבות בבסיסה של החברה המפעילה טיולים באזור. לאחר תדריך עלינו על סירה שרכבה על עגלה רתומה לטרקטור שהסיע אותנו לכיוון חוף הים.

למה ככה? כי באזור שני סבבי גיאות ושפל ביום, והים יורד ועולה בגובה מיים של 4.8 מ בכל אחד. המחזורים הללו לא מושפעים רק מהירח, אלא גם מזרמי אוקינוס, פעילות געשית בלב ים ושאר עניינים לא מַמש נהירים. התוצאה היא שבעת שפל צריך להכניס סירות למיים עם טרקטור, ובעת רכיבה על הגמל המוזר הזה חולפים על פני סירות החונות על אדמה חולית ומחכות לגאולה.

הסירה לקחה אותנו לחוף מדהים (כן, אנחנו יודעים שהתיאור הזה חוזר על עצמו. זה לא אנחנו , זה החופים אשמים), ממנו התחלנו מסלול בדרכנו למפרץ המדהים הבא. ההליכה היא ביער, הכל מסומן ומשולט בסטנדרט הרגיל, אבל כאן גם נוספה העובדה שזהו חלק משביל הליכה של 3-5 ימים, משובץ בחניוני צועדים הכוללים שירותים, מיים, מטבח קטן ואזור אוהלים. ממש חניון לילה 5 כוכבים.

לאחר ארוחה קלה, קיבלנו תדריך על הקיאקים בהם נמשיך למקטע הבא של הטיול. עשינו כבר טיולי קיאקים, אך אלה היו מקצועיים יותר, וכללו מעין סינור שמנסה למנוע חדירה של מיים לתא בו מונחות הרגליים, והלהיט החדש (אבל לא האחרון! ("רצוי לבנות ציפיה בבלוגים מתארכים")) - דוושות איתן אפשר לכוון סנםיר אחורי. אתם בוודאי זוכרים כמה ממאמץ ההתקדמות בקיאק מוקדש לכיוון של מגמת ההתקדמות; כאן הכל הרבה יותר קל ונשלט.

התרחקנו מהחוף לכיוונו של אי קטן עלי נמנמו כלבי ים שלא הנידו סנפיר כשצפינו בהם. בהצד אחר של האי נשמעו שיחות ערות של ציפורים מסוגים רבים. התברר שהאי טוהר ממכרסמים פולשים, והוא מעין חי-בר בו מחזירים לאזור מיני ציפורים שנעלמו מהאזור.

החוף הנשקף מרחוק קרח לעיתים: התברר שהבריטים עקרו ושרפו יערות בתקווה לייצר שיטחי גידול. הקונספט של ניסוי מוגבל לא חלף במוחם, ולכן קודם ביראו שטחי יער עצומים, ורק אז גילו שהקרקע לא מתאימה לגידולים חקלאיים. אופסי... נלכו ונטעו שוב יערות, והתוצאה היא יערות צעירים (120 שנים) היכן שנקלט, והרים קרחים (הר טרשים קרח..) היכן שלא נקלט.

השמורה נקראת על שמו של אייבל טסמן, מגלה ארצות הולנדי שנחשב להיות האירופאי הראשון שהגיע לניו זילנד - טסמניה - אוסטרליה. ולמה קראו הבריטים שמורה על שמו של הולנדי? כי הם לא רצו להכריז על שמורה, והפעילים שדווקא כן רצו שזו תהיה שמורת טבע ניצלו ביקור של מלך הולנד באזור ואירגנו שיבוא לגזור סרט בשמורה הנקראת על שמו של הולנדי כלשהו. ואם גזרנו סרט וחשפנו שלט המנציח את האירוע, וכל השלט רשום "שמורת טבע", אז נשאיר את זה כבר כך. מסכנים, לא שמעו על סלאח שבתי.

חותרים וחותרים ומתכתבים עם השאלה "כמה עוד נשאר", ואז שולף המדריך את הלהיט הבא: הוא מזמין את הסירות להצמד ומוציא מהתא היבש שלו יריעת בד, קושר אותה למשוט בשתי הפינות האחוריות של המבנה ומבקש מהיושבים בשתי הפינות הקידמיות לאחוז בידיות בד בפינות הקידמיות. ומה קיבלנו? סירת מפרש!

איכשהו יצא שליצי ואלי ומיכל ונדב בסירות הפנימיות, יושבים ונסחפים ברוח אל החוף. אני חושב שזה מזל, אחרים חושבים שזה כבוד לגיל.

אחרי כחצי שעה הגענו לחוף. בניגוד למקובל בקייקי כפר בלום, אנחנו התבקשנו להעלות את הקיאקים לעגלות שהחזירו אותן לבסיס המוצא, ולשטוף את חגורות ההצלה והסינורים, וזה נראה טבעי ונכון וכולם עוזרים לכולם.

יום כיף, מאורגן ומתוקתק, שהתחיל מוקדם, הסתיים מוקדם ונתן לנו הזדמנות לשבת בבית ששכרנו בלב יער, להכין ארוחת ערב טובה ולהודות על הזמנים הטובים שזומנו לנו.