יומיים ראשוניים בקראוון

כל מי שאתה מדבר איתו על אוסטרליה וניו זילנד, מיד שואל האם לקחתם קראוון??

אז אחרי לבטים וחיבוטי נפש החלטנו ללכת על זה. השבוע האחרון בניו זילנד, והשפעה לא מבוטלת ומבורכת של אלי וליצי, שחוו איתנו את ההרפתקאות בנורבגיה, נעשתה הבחירה - קראוון יחסית מפנק, שיכול להתאים לארבעה, שאינו גדול מדי....

רצינו לצאת ביום ראשון לדרך, אבל בסוף בגלל טעות הנובעת מכך שאנחנו לא ממש שולטים בתאריך/ימות השבוע 😂

הסתבר שהזמנו לשני בבוקר. מה שהתברר כיום עמוס במיוחד בחברת ההשכרה. אז למרות שהיינו שם כבר בעשר, אופטימיים שנצא משם ב-12 הסתבר שיצאנו משם בשתיים!!! חשבנו שהכל סבבה, שכן יש לנו שעתיים וקצת נסיעה, וצריך להגיע לפני 6, מה שאומר שאפשר אולי גם להצטייד בדרך ... אז זהו שלא ממש!

התחלנו לנסוע, לאט, אוטו גדול, הרבה תנועה, עיר גדולה, עבודות בכביש פה ושם...בקיצור אחרי לא נסיעה מעט מלחיצה (אולי לא ממש מעט 😉) , בדרך נחמדה שהיינו אמורים לעצור בה בין כמה נקודות יפות, אבל דילגנו, ללא אוכל / קפה כל היום הגענו לחניון הלילה הראשון, עם הלשון בחוץ - דקה לפני שש 😎😎.

החנינו את האוטו, ויצאנו לסיבוב קצר במחנה, על מנת לנשום ולהירגע. מקום מקסים, על שפת הים. את השקיעה פספסנו בכמה דקות... אבל הזרקנו קפה לורידים, והתחלנו להרגיש שאנחנו מתים מרעב. שאלנו איפה אוכלים, אמרו בפאב. עד מתי? תלוי בכמות האורחים... קצת מלחיץ כי החושך ירד, תנועת אנשים/מכוניות דלילה אבל אין מה להפסיד 😂😂

צעדנו לפאב!

חשך, לא ממש משולט, אבל פנינו ימינה כמו ההוראות והגענו. כבר בכניסה לחש לנו זקן מקומי, שכדאי שנזמין מהר כי אוטובוס מלא אמור להגיע... נרגענו מצד אחד, ולקחנו מיד תפריטים.

למרבית ההפתעה האוכל היה ממש טוב, כמובן שלא הצלחנו לקבל את האוכל לפני אלה מהאוטובוס אבל העיקר שלא נשארנו רעבים.

התעוררנו בבוקר, וגילינו שזה לא ממש טוב לחנות מתחת לעץ, כי השחפים דאגו לחרבן לנו על כל השמשה הקדמית... אבל שטויות, קצת מים ויצאנו לדרך.

נדב מתחיל להתרגל לגודל של הקרוואן, ומתרגל את זה בפארק מגניב בשם pincales , שבו תופעת טבע של שדה של סלעים שלא ברור איך הגיעו לקרקע חולית 🤷‍♀️. נתנו לנו להכנס עם הקרוואן כי או פחות מ7 מטר אורך...

המסע בפארק התחיל עם:

תוך כדי תנועה, אנחנו שמים לב שמשאבת המים בקרוואן לא ממש עובדת. מה זה אומר? שאנחנו מקבלים זרם מים נורמלי כאשר פותחים את הברז, שהופך לאט לאט לזרזיף. בלילה הבא, בקאמפ, נדב מנסה לסדר את זה לבד, אבל זה נגמר רק למחרת בבוקר, בשעתיים במוסך לאחר עוד קצת התקשקשות עם חברת ההשכרה.

הפוסט הזה נכתב בעיקר במוסך 🤭...

נקווה שזו התקלה האחרונה.

אנחנו מתאוששים בלאנץ׳ בעיירה היפה Geralton, וממשיכים בדרכנו.

במוסך נדב ראה את התמונה הבאה, שלא יכולתי שלא לצרפה לפוסט.