לפעמים הנוצץ כן זהוב

בפינה השמאלית למעלה, בקצה האי הדרומי של ניו זילנד משתכתשך לו במיים אזור שנקרא המפרץ הזהוב. כיאה לשפיץ הקרוב לאוקיאנוסים (אטלנטי והודי), יש בתא השטח הלא גדול הזה מגוון נופי מדהים.

התחלנו את הבוקר בחורשה של עצים ושיחים, כרוכים זה בזה ותלויים זה על זה. התוצאה היא מבוכים של סלעים גדולים ששורשים חדרו ביניהם ופיצלו אותם לעמודים נישאים, עצים המטפסים בין חרכי הסלע, ומטפסים ואזובים שצובעים את הכל בירוק מגוון. סה"כ הליכה לא ארוכה, אבל המבוכים משכיחים במהירות את הכביש הקרוב, ואנחנו בעולם דימיוני ונהדר.

המשכנו משם לבריכה / מעיינות עם השם המאורי הקצר Waikotopupu. מיים זכים ושקופים כל כך, שאפילו זכו בתחרות שהמציאו לעצמם בעניין, ומאז כנראה אף מעיין לא ניגש יותר לתחרות. האמת שזה כנראה לא רע להחזיק בתואר כזה, והמון עופות מיים ודגים עוברים לברר במה העניין, בלי להרגיש שרואים להם את הבטן במיים הצלולים.

הפסקת צהרים וטיול קצר על החוף בשפל :

המשכנו משם לנקודה הצפונית ביותר באי הדרומי. רוח חזקה מאוד סייעה לנו להתרשם שזו רק נקודה בטיול שלנו,

ונמשכנו מייד לאזור Cape Farewell. כאן כבר פגשנו עניין רציני: זה התחיל בגבעות ירוקות מלאות עשב ופרות שלא תמיד הואילו לפנות לנו את הדרך, אך כשצלחנו את המיכשול הטבעי הזה, הגענו לדיונות נישאות שהוליכו אותנו עד לחוף הים. בראש הדיונות מעט צימחייה שמאפשרת התקדמות מבלי לבוסס בחול, אך במרחק קצר מאיתנו סדום ועמורה של סופות חול מרחפות מעל לקרקע,משנות כיוון בקצב גבוה, עד שנדמה שמישהו מלמעלה מפעיל מאוורר ענק שמסתובב בהיגיון משלו. כשמגיעים קרוב לחוף הים מצטרפים לזה גלים עזים, פה ושם כלב ים משועמם ששוכב ומחכה לקצת שקט שכנראה לא יגיע, וכמה חבר'ה מתל אביב שעומדים ומתפעלים מעוצמתו של הטבע.

חזרנו לשקיעה וארוחת ערב גרועה, שהצלחנו לקבל ברגע האחרון, ליד הבית ששכרנו