עם ההליכות מגיע הכושר?

אחד ממסלולי ההליכה של כמה ימים באזור ההקרחונים כאן נקרא routeburn. האמת שחשבנו שאנחנו לא מאורגנים להליכה של כמה ימים, אבל לו היינו יודעים מה שלמדנו במסלול אולי היינו מעיזים יותר...

על פי התכנון עשינו שני חלקים מהמסלול, כשהשני היה ארוך יחסית (מתוכנן 19.5 בפועל סטינו פה ושם ונהיה 22.5).

יצאנו מוקדם יחסית, ומזג האויר חייך אלינו. הרוחות החזקות שפגשנו בבוקר בחרו לפזר את מרבית העננים, ולא בחרו בכיוון של הורדת גשם.

רוב המסלול מיוער, השביל נוח, ולהוציא כמה עליות תלולות גם לא מאוד מאתגר.

ההליכה היא ביער, אבל מידי פעם נחשפים לנו פיתולי נהר בהם מתחתרים מיים צלולים שנשלחו זה עתה מקרחונים סמוכים לקשט את הנוף בבריכות כחולות, מפלים קטנים ופינות מיוחדות לשבת ולהכיל את כל זה על גזעי עצים שנפלו עכשיו או לפני עשרות שנים.

במסלול פגשנו שתי תחנות לינה, huts. הופתענו לגלות שזו לא ממש ביקתה, אלא יותר אכסניה עם מיטות קומותיים (ומזרונים), מקלחות, חדר אוכל ומטבח לבישול עצמי, ועוד.

נראה שתמורת סכום כלשהו גם יקפיצו לכם את התרמיל למקום עם מסוק שמשוטט באזור ממילא במשימות שונות של רשות הטבע כאן.

בתחנה העליונה, rooteburn falls hut, מצאנו לא רק "ביקתה" כזאת, אלא גם מוטל של ממש, עם מסעדה ושירות חדרים, שמופעל על ידי חברה פרטית. הכל בנוי על צלע ההר, בתוך היער, ומשתלב היטב עם הטבע.

ולשאלה שבכותרת:

כן, התרגלנו להליכות ארוכות, הולכים עם מקלות כשצריך, מתארגנים היטב עם שכבות לבוש ואוכל שנותן אנרגיה בלי להעמיס, התרמיל שקנינו לקראת הנסיעה (תודה לתומר) מעולה.... אבל לפחות לנו עצמנו נראה שצריך לא להפריז בעניין, ולשמור את ההליכות הארוכות יותר למסלולים מיוחדים.

וכשמתארגנים טוב, אפשר לקחת בקלילות יחסית שלטים שכאלה:

המסלול הזה בהחלט הצדיק את המוניטין שלו כאחד היפים כאן, ואת היחס החם שנתנו לו!