פוסט אורח - גרסא נוספת לסיפור המפתחות

גרסה שלישית לסיפור מפתחות מנקודת מבטה של ליצי (זו שנשארה יבשה). ראו פוסט: מצא אישה מצאה טוב.

שעה וחצי לפניי ההגעה ליעד (וואנקה) הגענו למסלול הליכה שבסיומו יש בריכות בצבע כחול. נאמר לנו שהמסלול סגור, אבל לפי כמות המכוניות בחנייה הבנו שניתן ללכת. שאלנו מטיילים שאמרו לנו שהגשר סגור, שיש לחצות את הנחל ושהמים מגיעים עד הברכיים . החלפנו לבגדים קצרים ויצאנו לדרך.

הגענו לגשר הסגור ונדב החליט, בפעם ראשונה בחייו לקחת את השביל השמאלי 😜. לאחר מספר דקות מגיעים לגדת הנהר, מיכל ואני מבינות שזה לא המקום לחצות את הנהר מנסות לשכנע לחזור לגשר ולחצות משם. נדב מחליט לנסות ולחצות את הנהר. הוא מתחיל ללכת בתוך הנהר .המים מגיעים לו עד המכנסיים הקצרים הוא פוחד שהמפתחות ירטבו מוציא אותם מהכיס וקושר אותם בתוך הכובע.

לאחר מספר דקות אנחנו שעדיין עומדים בגדה רואים את נדב צולל בתוך המים כמו דולפין. המחשבות רצות; נפל ונפצע, המשקפיים נפלו ....אלי ומיכל נכנסים למים ואז מבינים שהמפתחות נפלו לנהר.

נדב לא זז מהמקום שלא נאבד את הנקודה ושלושת הצוללנים מחפשים את המפתחות במים הקפואים.

אני יושבת על הסלע ומסרבת להצטרף למשלחת החיפושים.

ההיגיון שמאחורי ההחלטה;

אם אכנס למים הקפואים אחטוף התקפת סינוסים אהיה חולה במשך שבועיים והטיול יתחרבן .

אם לא אכנס ילכו רק שלושה ימים ויש לנו ברכב בגדים ואוכל לא נורא.

אופס ... עדיין לא קלטתי שאין מפתחות.

בערך אחריי 40 דק' (1) אני צורחת להם שיצאו כי הם יחטפו דלקת ראות ,ופתאום מיכל קוראת יש ומרימה את המפתחות שמונחים בשלווה על סלע.

ברגע היא הפכה לגיבורה שלי (2).

תובנות;

*לאפסן את המפתחות במקום בטוח.

*נדב חייב לבחור רק ימין.

*לפחות פעם אחת בטיול לאבד את מפתחות הרכב-כמובן בתנאי שמוצאים אותם בסוף. למה תשאלו?

זה מוסיף אדרנלין, מכניס לפרופורציות, מרחיב את נושאי השיחה ובעיקר גורם לפרצי צחוק בלתי נשלטים.

הערות המערכת:

(1) 20 , אבל מי סופר

(2) הגיע הזמן!