תובנות שיטחיות על אוסטרליה

האוסטרלים שראינו: מנומסים, מקפידים על כללים ומצפים שגם אחרים יעשו זאת, רועשים ושמחים.

איך נוסעים בצד שמאל?

לוקחים אתכם את האישה, ואז בכל כביש אליו עומדים להכנס מתמקמים כך שהאישה תהיה קרובה למדרכה והנהג יהיה קרוב לאי התנועה. אם אין אישה, תישארו בצד ימין.

הילדים כאן נזרקים למיים (עם גלשן) או למגרש גלישה של אופניים בגיל צעיר וללא השגחה צמודה. ככל שייפלו וייתגברו כן ייטב, כנראה. איפה היידישע מאמע שתושיעם?

המחירים במסעדות זהים מאוד למקובל בישראל. רק שכאן לא משאירים תשר, והמנות גדולות מאוד ומגוונות (הרבה בלגאן בצלחת).

שריפות: אוסטרליה חוותה שריפות ענק שבערו במשך חודשים. הנושא "נמצא על השולחן" בכל אשר נפנה: שלטים המתארים את רמת הסכנה לשריפות, מיכלי מיים ענקיים עם משאבות (ולעיתים גם גנרטורים לגיבוי) שיאפשרו הרטבה של הקרקע והצימחייה, תרגילי פינוי והוראות לשעת חירום.

סדר ציבורי: הציבור שומר על סדר ועל החוקים. נתקלנו בכמה מקרים בהם "זה בסדר להעיר" על חריגה. זה נעשה בנימוס ולא מעורר תגובות נסערות. כך למשל, כשחנינו בטעות במקום אסור, ניגשה אלינו איזה מבוגרת ושאלה: excuse me, are you aware that you just parked in a no-stopping spot? האמת - לא שמנו לב - ומייד ניגשנו להזיז את הרכב, מבלי לדרוס את השואלת.

מחשבה מדהימה: עושים סדר על ידי כך שמאפשרים, לא רק כופים ומענישים: לצד אכיפה קשוחה של חוקי תנועה וכנראה גם חוקים אחרים, ניכרת חשיבה על חיים עם החוק והסביבה:

לא רוצים מנגלים ופחמים בחוף? נפזר מתקני גריל ציבוריים, מעין פלנצ'ות.

לא רוצים בקבוקי פלסטיק ללא סוף? פזרו בירזי מילוי מתפקדים.

במקום לרכז את כולם ליד סוכות ההצלה, שולחים עמדת מציל לחופים פופולריים.

עברנו עכשיו את כל הביקורות לטיסת פנים למלבורן:

יש להגיע לשדה שעה לפני הטיסה

הפקדת המזוודות אוטומטית

בביטחון אין תור, אף אחד לא צועק הוראות כמו בארהב, ודלוש דקות אחרי שהגענו עברנו לדלפק הקפה.

אה, הטיסה מאחרת....